<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן פ"ג</h1>
<h2>דף קעה.</h2>
כתב רב האיי ז"ל בחיבורו הכי, וכיון שיבואו בעלי דינין לפני בי"ד מי שיבא קודם להתרעם לפני בי"ד מקדימין אותו לשמוע טענותיו ולחתוך את דינו. אבל אם יהיה הנתבע מתרעם על תובעו ויאמר אם יש לפלו' זה שום טענה אחרת או תביעה יתבעני אין הדיין צריך לכוף את התובע ולומ' לו בקש תביעתך אצל פלו' אלא אם יטעון הנתבע בשום מורע שיארע לו (באיסור) [באיחור] התביעה, כגון שיש לו קרקעות למכור ומתיירא שמא ישמעו הקונים שיש לו חובות בשטר ויהיו מתפחדים מקניית הקרקע שמא יוציאנה מידם בעל חוב בשטר וכשיתברר זה לדיין צריך לכוף את התובע ולומר לו באר טענותיך אצל זה או אסהיד על נפשך דלית לך עילויה שטר חוב. אבל אם יאמר התובע שיש לו טענות שלא בשטר ואינו רוצה עכשיו לתובען אין הדיין רשאי לכוף אותו על זה, כי אין בעל חוב גובה מיד הלקוחות אלא אם יהיה חובו בשטר כדאמ' [ב"ב קע"ה ע"א] על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין וכן נמי הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב גובה מנכסים בני חורין. ועל עיקר דין זה שהזכרנו אמרינן [ב"ק מ"ו ע"ב] אמר רב נחמן אמ' רבה בר אבוה מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנ' מי בעל דברים יגש אליכם יגיש דבריו אליכם. אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחלה היכי דמי דקא זילי נכסי.
